סיכום

רפלקציה

כשהתחלתי לעסוק בעבודת השורשים זה היה נראה לי מאוד מסובך  ולא ידעתי מאיפה להתחיל,

הרגשתי שאני מכיר את משפחתי ואין כל כך מה לחדש לי .

אולם ככל שהתקדמתי בעבודתי גיליתי דברים שהפתיעו אותי ושזה דווקא מעניין.

הנושא ממנו הכי נהניתי היה הריאיון עם סבתא רבא שלי. אהבתי לשמוע את סיפור חייה ואני מאמין שאני אזכור אותו כל חיי ואעביר אותו גם לילדיי.

גם הסיפור על השמלה של סבא זכריה היה חדש עבורי וסבתא ציונה שמחה מאוד לשתף אותי בו.

המסקנה שלי מהעבודה היא  שלכל משפחה יש עבר והיסטוריה, אירועים וחפצים מיוחדים וכך גם במשפחתי .

איתי דוד 

אילן יוחסין

סיפור העלייה מתימן ומפת עלייה

העלייה לארץ ישראל מתימן

משפחתי כולה מארץ המוצא- תימן

סבי מצד אבי: סעדיה (עדי), נולד בשנת 1945, בתימן.

סבתי מצד אבי: אסתר (אתי), נולד בשנת 1952, ישראל.

סבי מצד אמי: זכריה ז"ל, נולד בשנת 1944, בתימן.

סבתי מצד אמי: ציונה, נולדה בשנת 1950, ישראל.

שתי הסבתות שלי נולדו בישראל ושני  הסבים שלי נולדו בתימן ועלו לארץ במבצע "מרבד הקסמים" והם בסביבות גיל עשר.

הזיקה של יהודי תימן לארץ ישראל ליוותה אותם במשך דורות רבים בגלות ועד להתגשמות משאת לבם בעליה לארץ.

השואה- מלחמת העולם השנייה, התרחשה בשנים 1939-1945 ואילו הכרזת המדינה הייתה בה' באייר תש"ח (14.5.1948). בשני מאורעות משמעותיים אלו, היו עדיין בני משפחתי בתימן.

היהודים הגיעו מתימן לפני למעלה מאלפיים שנה והיו המיעוט הלא מוסלמי הגדול ביותר. מרבית יהודי תימן היו פזורים על פני ישובים רבים ובקבוצות קטנות של משפחות ספורות.

מצבם של יהודי תימן לא היה שפיר והעוני הכלכלי בתימן השפיע אף עליהם. כך גם מבחינה חברתית מעמדם היה נחות, נכפו עליהם צווים וחוקים נוקשים והם נחשבו כ"בני חסות", שחלו עליהם חוקים מפלים לרעה, אמנם הם לא חוו השמדה המונית כמו בשואה אך חייהם כמיעוט בתוך אוכלוסייה מוסלמית היו קשים.

החיים ברובע היהודי בתימן התנהלו סביב הדת, לימודי תורה, תפילות, שמחות. הדקדוק בקיום המצוות היה בגדר חובה חמורה. החינוך היהודי בתימן נשא אופי שמרני וסמכותי מאד והתמקד בעיקר בלימוד התורה, הליכות ונימוסים ובמיוחד בלטה החתירה המתמדת לאהבת ארץ ישראל.

הרובע היהודי בתימן –

לאחר הקמת מדינת ישראל, השמועה על היתר האימם (השליט) לאפשר ליהודים לעלות לארץ "עשתה לה כנפיים", והיהודים וביניהם סביי החלו להיערך לעליה לארץ. הוריהם החלו למכור את רכושם ולצעוד מהעיר "מחוויט" לעיר "עדן" שם היו מחנות העולים ומשם הוטסו יהודי תימן לארץ. המסע ארך חודשים רבים, עיקר המסע נערך ברגל והיה קשה מאד מבחינה גופנית, הרבה יהודים מתו בדרך ובהם גם מבני משפחתי. אחים  של סבי  מצד אבי נפטרו בזמן המסע ונקברו בצד הדרך.

ממתינים לגאולה -

עד עלייתם למטוס עברו תלאות רבים.

   

במטוס בדרך לארץ -

משפחתי משני הצדדים הגיעו למחנות מעבר בארץ ולאחר זמן קצר למחנות אוהלים בראש העין. במשך כשנתיים גרו באוהלים ולאחר כשנתיים קיבלו דירת חדר קטנה בה התגוררו מספר משפחות בצפיפות בלתי נסבלת.

עליית יהודי תימן לארץ ישראל מציינת תהליך במעבר יהודי תימן מחברה מסורתית לחברה מודרנית.

קליטתם והתיישבותם של יהודי תימן בתקופת הישוב הייתה קשה מנשוא, זרות וניכור היו מנת חלקם, יחס של השפלה ואי השתלבותם במסגרות חברתיות וזאת לאור רצונם העז של יהודי תימן לשמור על מסורת אבותיהם ומצוות התורה.

המעבר החד מחברה מסורתית לחברה מודרנית ללא כל הכנה מוקדמת של עולי תימן גרם לטלטלה חזקה בעיקר לדור הראשון של עליות אלו.

מפת העלייה מתימן:

חפץ

שמלה של סבא זכריה מגיל 10

אבא של אמא שלי ורד, סבא זכריה ז"ל  אשר עלה לישראל בשנת 1954 מתימן כשהוא בן 10 שנים.

בתימן  היה מנהג :גם הגברים וגם הנשים לבשו שמלות (למשל, בשמות כ"ב, כה, נאמר "שלמת רעך"). אולם היה הבדל בין השמלה של הגברים לבין אלו של הנשים. הגברים לבשו שמלות בצבעים אחידים או פסים והנשים לבשו שמלות עם כל מיני קישוטים ועיטורים ומתחת אליה מכנסיים בשם "לבס" .

אמא שלו שרה ז"ל מסרה לסבתא שלי ציונה את השמלה שהוא עלה איתה לארץ וביקשה ממנה לשמור עליה ולהעביר אותה בהמשך לבן הבכור וכן הלאה.

סבתא ציונה שומרת היטב על השמלה בעיקר משום שזה מהווה עבורה זיכרון מוחשי מסבא כשהיה ילד.

 לפני 24 שנים ,סבא שלי זכריה נהרג בתאונת דרכים כשרכב על אופנוע  וסבתא ציונה היקרה  בפורים מלבישה את הנכדים בשמלה ומצלמת אותם.

פרק הרחבה על סבתא רבה תרנג'ה (אתרוגה) דחוח 

סבתא אתרוגה,היא הסבתא של אבא שלי נעם, היא גרה בראש העין ואני אוהב אותה מאוד  ואוהב ללכת לבקר אותה ולשמוע את הסיפורים שלה ולקבל ממנה ברכות ונשיקות.

להל"ן הריאיון שערכתי עם סבתא אתרוגה :

בת כמה את?

לפי התעודה אני בת 88. אבל אני יותר מבוגרת. כשבאנו לארץ ורשמו אותנו, נתנו לנו שנת לידה איך שהם רצו. אותי כתבו צעירה בכמה שנים.

היכן גרתם בתימן?

גרנו במקום שנקרא "גאבל עומר".

 כמה אחים ואחיות היו לך?

 מאמי ואבי אני בת יחידה. אבל אבי היה נשוי לעוד אישה וממנה יש לי עוד אח- ישעיה, שגר בראש העין. כשעלינו לארץ הוא היה נער וגר איתנו בתוך הבית. ואחות נוספת- שושנה.

מה היה שם משפחתך לפני שהתחתנת?

 מנצור.

איך הכרת את בעלך? סבא דוד?

היינו שכנים וההורים החליטו לחתן אותנו. בתימן מי שהיה יתום, המוסלמים היו לוקחים אותו בכוח כדי שיתאסלם.

במה עבדתם בתימן?

בתימן הנשים לא עבדו, רק עשו עבודות בית וגידלו את הילדים. סבא עבד כצורף וגם כנגר ותיקן מנורות נפט. בזמן שעבד נהג לומר דברי תורה בעל פה ולשיר.

תמונה של סבא-רבא  דוד בזמן עבודתו כמעצב תכשיטים:

ספרי לי על חוויות מתימן?

 כשהייתי בת 10, טיפסתי עם סולם על החלון וכשהתכופפתי החוצה נפלתי. הבית היה על הר וחוץ מהנפילה התגלגלתי במדרון ההר, אמא שלי הייתה בטוחה שאני מתה, אבל נפצעתי קשה ולקח לי הרבה זמן להחלים.

בזמן "גזירת היתומים" בתימן בו נלקחו יתומים על ידי המוסלמים, בעלי היה בין אלה שדאגו להבריח את היתומים בד"כ מהכפרים הקטנים והיו מעבירים אותם באישון לילה ליהודים שבערים הגדולות. ההברחה הייתה מסוכנת ובאחת הפעמים סבא נתפס ונכלא ובגלל שהיו לו קשרים טובים עם האימאם הוא שוחרר לאחר זמן.

איך היה המסע מתימן לארץ?

שמענו שמרשים לעלות לארץ, מכרנו את כל הרכוש שלנו והבית למוסלמים. היינו צריכים ללכת למחנה "חאשד"- שמשם טסו לארץ. המסע לקח לנו שלושה חודשים, רוב הזמן הלכנו ברגל, הדרך הייתה קשה וילדתי נעמי מתה בדרך. אבא של בעלי מת גם בדרך, לאישה אחת מתו שלושה ילדים. בערב היינו שותים מים כמו בוץ ובבוקר פיתה קטנה וזהו

איך היו השנים הראשונות בארץ?

הגענו לארץ ולא ידענו עברית, לא ידענו כלום. נשארנו חמש שנים בתוך האוהל. פעם בשלג, נפל עלינו האוהל. הממשלה זלזלה בנו, בתימנים, לא אהבו אותנו. אחר כך עבדנו קשה מאד עד שהסתדרנו. הייתי יוצאת בחמש בבוקר לעבוד במשק בית וחוזרת בתשע בערב כדי להביא אוכל לבית. בעלי היה חולה ולא יכול לעבוד, היו נותנים לו לירה ליום. בתימן סבא עבד ואני לא ובארץ אני עבדתי וסבא עבד מידי פעם בצורפות אבל הכסף לא הספיק.

תכשיטים מעשה ידיו של סבא-רבא:

איפה סבתא שלי אתי נולדה?

סבתא שלך נולדה כבר בארץ, ילדתי אותה לבד בבית, לא היה זמן להתפנק. ילדתי ולאחר כמה שעות כבר חזרתי לתפקד רגיל. סבתא שלך נולדה בפורים ובגלל זה קראנו לה אסתר.

איך הצלחת לגדל חמישה ילדים?

 החיים היו קשים. אני כל הזמן הייתי עובדת והילדים היו צריכים לגדל אחד את השני. עם הזמן היו לי כבר חמישה ילדים- בן וארבע בנות. סבתא שלך- אסתר, הייתה הגדולה מבין הבנות והיא טיפלה בבית ובאחיות שלה מגיל קטן, הייתה מארגנת אותם בבוקר מכינה להם אוכל, החיים לא היו קלים.

תמונה של הילדים של סבתא אתרוגה:

מה הדבר המשמח ביותר שקרה לך בחיים?

שנולדו לי הילדים,הנכדים והנינים ושיש לי חתנים טובים והבר מצווה שלך.

מה הדבר העצוב ביותר שקרה לך בחיים?

שהבן שלי אברם נפצע קשה בתאונת דרכים כשהיה בן 20 וניקטעה לו הרגל.

אם היית היום ילדה קטנה והיית יכולה לבחור מחדש,מה היית רוצה לעשות בחיים ?במה היית רוצה לעבוד?

הייתי רוצה לטייל, לעשות חיים,להסתובב,להרוויח כסף ולטפח את הבית.

האם היית רוצה לטייל ואם כן איפה?

בירושלים,אילת,טבריה,ים המלח,נהריה וחיפה.

האם היית רוצה לחזור לבקר בתימן?

לא הייתי רוצה לחזור לבקר בתימן

למה את הכי מתגעגעת מהילדות שלך?

לאבא שלי

למה את הכי מתגעגעת בחיים שלך?

אני מתגעגעת לטיולים שהייתי הולכת ברגל ולהיות בריאה.

מה הדבר המשמח ביותר שקרה לך בחיים
שנולדו לי הילדים,הנכדים והנינים ושיש לי חתנים טובים והבר מצווה שלך.

מה הדבר העצוב ביותר שקרה לך בחיים?

שהבן שלי אברם נפצע קשה בתאונת דרכים כשהיה בן 20 וניקטעה לו הרגל.

אם היית היום ילדה קטנה והיית יכולה לבחור מחדש,מה היית רוצה לעשות בחיים ?במה היית רוצה לעבוד?

הייתי רוצה לטייל, לעשות חיים,להסתובב,להרוויח כסף ולטפח את הבית.

 האם היית רוצה לטייל ואם כן איפה?

בירושלים,אילת,טבריה,ים המלח,נהריה וחיפה.

האם היית רוצה לחזור לבקר בתימן?

לא הייתי רוצה לחזור לבקר בתימן

למה את הכי מתגעגעת מהילדות שלך?

לאבא שלי

למה את הכי מתגעגעת בחיים שלך?

אני מתגעגעת לטיולים שהייתי הולכת ברגל ולהיות בריאה.

לסיכום הריאיון ובנימה אישית של איתי על הריאיון עם סבתא ועל הקשר שלו איתה:

 ביני לבין סבתי יש קשר מאוד מיוחד,  אני אוהב אותה המון וגם היא אותי.
אני אוהב לבקר אותה כי מאוד כיף אצלה ,היא מפנקת אותי ומקבלת אותי תמיד בשמחה ובברכות .אני אוהב לשמוע את סיפוריה הייחודים והמרתקים.

אמא שלי: ורד הילה אהרון

אמא נולדה בתאריך 20/08/1974 ,בבית חולים "השרון" בפתח תקווה . ילדה שלישית לציונה ולזכריה אהרון.

אמא הייתה ילדה שקטה ,עדינה וביישנית .

צבע שיערה של אמא הוא  חום ועינייה  חומות .הגובה של אמא הוא 1.73 .

בצבא אמא שירתה כמורה חיילת בפנימיה "יוהנה ז'בוטינסקי " בבאר יעקוב, פנימיה של ילדים שעלו לארץ ללא הוריהם ולימדה אותם קריאה וכתיבה ואחרי הצהריים הייתה עושה איתם פעילויות מהנות.ואחרי שנה היא יצאה לקורס קצינות ובסופם שירתה כקצינת קורסים של נערי מקא"מ (נערי רפול) .

לאחר שסיימה את שירותה בצה"ל יצאה לטיול של כחודשיים במזרח וכשחזרה הלכה ללמוד במכללת אריאל ושם פגשה את אבי,לאחר 3 שנים הם התחתנו ובשנת 2001 אני נולדתי.

אמא סיימה את לימודיה האקדמאיים לאחרונה ,היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וכיום היא לומדת ב"מכללת בית ברל" במסלול להסבת אקדמיים לגיל הרך במטרה לעסוק כגננת כבר בשנת הלימודים הקרובה ,עבור אמא להיות גננת זה חלום ילדות והיא החליטה להגשים אותו.

תחביבים: אמא אוהבת לאפות,לבשל ולצייר ציורים על קנבס.

התכנית האהובה על אמי היא "רמזור ","פלפלים צהובים" ו"מאסטר שף"

השירים האהובים על אמא הוא "כשאת עצובה "של עמיר בן עיון והשיר "מלך העולם" של שלמה ארצי (היא מספרת לי שכשהיא שומעת את השיר היא חושבת עליי ומאמינה שאני כמו השיר יכול להגשים את כל החלומות שלי ,אני רק צריך לטפס ,לרצות ולבקש ובשבילה אני תמיד מלך העולם)

לאמא היו מספר אירועים משמעותיים בחייה ,הראשון הוא בגיל 16, כשאביה נהרג בתאונת אופנוע. דבר שהשאיר אותה כאובה ועם  חלל וחוסר של דמותו עד היום.

האירוע המשמעותי והמשמח ביותר בחייה של אמי הוא הולדתי,אמא אוהבת להיות אמא והכי הכי להיות אמא שלי.

אבא שלי: נעם דוד

אבא נולד בתאריך 26/08/1973 ,בבית חולים "השרון" בפתח תקווה . ילד ראשון לאתי ועדי דוד  .

אבא היה ילד טוב, שובב,תלמיד טוב,אתלט ואוהד כדורגל.

צבע שיערו של אבא הוא  שחור ועיניו שחורות ,גובהו 1.73

אבא נולד בראש העין כשהיה בן 8 הוא והוריו ו2 אחיו עבור לגור ביישוב "קדומים"

אבא למד בבית ספר רמב"ם ובתיכון בפנימיה ימין אורד.

בצבא אבא שירת כלוחם בגדוד 101 בצנחנים .

אבא למד טכנאי מחשבים

כיום אבא נשוי לשרית ויש להם 5 ילדים (אחיה,שירה,תמר ,רות ואורי ) והם גרים בישוב קדומים.

אבא עובד בתפקיד איש שיווק בחברת הר כביר חברה לבניין.

תחביבים: אבא  אוהב כדורגל,ללמוד ולהיות איתי.

השיר האהוב על אבא הוא "שיר למעלות".

אירועים משמעותיים בחייו של אבא –הלידה שלי, הלידה של אחיי ובר המצווה שלי.

דברים שאבא רוצה להוסיף: שאתה ילד מדהים ואני חולה עליך.

תמונות עם אבא: